איך דמויות שטוחות משמשים בדיוני

דמויות מזעריות אלה משחקות תפקיד תומך בסיפור

כפי שכל קורא וסופר יודע, לרומנים ולסיפורים קצרים יש דמויות עיקריות, גיבורים ואנטגוניסטים שהם חלק בלתי נפרד ממרכז העלילה. בכתב Lingo, תווים אלה נקראים "עגול", או רב מימדי. הם משתנים וגדלים במהלך הסיפור. אבל הסיפור צריך תווים קטנים המעורבים במצבים או לספק מידע המשפיע על הדמויות הראשיות.

בעוד הדמויות הראשיות צריך להיות אמין לקורא, עם מגוון רחב של תכונות אישיות ונושאים אישיים שנחשפו, אלה תווים קלים יש מטרה צר הרבה יותר, כך הקורא רק צריך לדעת כי אופי אחד או שני ממדים. זה נקרא אופי שטוח.

אופי שטוח גם לא עובר שינוי משמעותי או צמיחה במהלך הסיפור. המכונה גם תווים "דו מימדיים" או "תווים סטטיים", תווים שטוחים ממלאים תפקיד תומך בתו הראשי.

תפקידם של דמויות שטוחות בספרות ובדיוני ז'אנר

לעתים קרובות יש צורך בתווים שטוחים כדי להעביר סיפור. תחשוב על הדמויות של קראב וגויל בסדרת הארי פוטר. לספר את backstory, לחקור את המוטיבציות שלהם שיש להם לשנות לאורך זמן יגרום זה כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר הסיפור arc. במקום לנסות לבשר את הדמויות האלה, מחבר JK

רולינג עושה אותם "דו מימדיים", או שטוח. קראב וגויל הם חסרי אינטליגנציה, חסרי חוכמה - נחוצים למזימה, אך לא חשובים.

דוגמה קלאסית יותר היא דמותו של מר קולינס ב"גאווה ודעה קדומה " של ג'יין אוסטן . דמות שטוחה, שהיא כמעט סטריאוטיפית בפומפוזיות שלו, אגוצנטריות ותודעה מעמדית, משרתת תפקיד חיוני בסיפור.

מר קולינס הוא במרכז של נקודה העלילה שבה הגיבורים אליזבת ודארסי נפגשים, והוא מספק אלמנטים קומיים לסיפור. אבל אופיו נשאר ללא שינוי. למעשה, חוסר היענותו הוא חלק ממה שעושה אותו מצחיק.

דמויות שטוחות הן גם סוג של ז 'אנרים הדורשים סוגי אישיות מסוימים. לדוגמה:

יצירת תווים שטוחים

יצירת תווים שטוחים היא קלה יחסית שכן הכותב צריך לפתח אותם רק במידה שהקורא מבין את ההקשר של היחסים של אופי זה עם הדמויות הראשיות וכל אינטראקציה כי אופי קטין יש עם הדמות הראשית הוא אמין.