מודעות מצבית היא מונח נפוץ בקרב טייסים ואחרים בעולם התעופה. המונח מתייחס לעתים קרובות למודעותו של הטייס למיקום הפיזי של המטוס בחלל, אך הוא מרחיב כלפי חוץ כדי לכלול את כל הגורמים הנוגעים לביטחון הטיסה, והוא מהווה חלק גדול מניהול המשאבים הפיזיים.
טייס בעל מודעות מצבית יש הבנה טובה על המיקום הפיזי של המטוס ביחס למרחב תלת מימדי.
באיזה גובה הוא פועל? מה עמדתו הרוחבית בחלל ביחס לשדות תעופה ולנוודים? עד כמה הוא מודע למה שקורה לו ולמטוס ברגע זה ומה יקרה בעתיד?
חמשת האלמנטים של הסיכון
ה- FAA קובע שמודעות מצבית מקיפה את כל חמשת האלמנטים של הסיכון, כולל הטיסה, הטייס, המטוס, הסביבה וסוג הפעולה. טייס נחשב מודע למצב שבו יש לו תמונה מנטלית כוללת טובה של מה שמתרחש במהלך הטיסה. האם הוא מבין את הוראות ה- ATC? האם הוא יודע מדוע ה- GPS שלו אומר לו לעוף נושא מסוים? האם הוא מבין מדוע הטייס האוטומטי מצפצף? האם הוא זוכר לבצע רשימות בדיקה? האם הוא יודע היכן הוא גיאוגרפי והוא מסוגל לנווט בהצלחה? האם הוא יכול לנבא היכן הוא יהיה בעתיד? איבוד מודעות ביחס לכל אחד מהגורמים הללו עלול להוביל לאובדן מודעות מצבית הכוללת.
גורמים אחרים
גורמים אחרים עלולים לגרום לאובדן מודעות מצבית ולסכן את בטיחות הטיסה, כמו עייפות , לחץ ועומס עבודה גבוה. תיקון בעיה מסוימת, במכשיר יחיד או בתרשים, יכול להיות שהטייס משמיט בטעות מידע אחר בעל ערך ויכול להוביל לאובדן מודעות מצבית - גיאוגרפית או נפשית.
שמירה על מודעות מצבית טובה דורשת מטייס להיות קשוב, מודע ותפיסתי, גם כאשר הדברים הולכים טוב. הטייסים יכולים לעשות מספר דברים כדי לשפר את המודעות המצבית שלהם: תכנון טרום טיסה יסודי, שיפור מיומנויות מקל ודגל, היכרות עם מערכות מטוסים וביצועים מראש, להיות נוח עם אוויוניקה המטוס, באמצעות שירותי ATC כאשר זמין ועוד רבים. כל הפריטים האלה יכולים לסייע לטייס לשמור על מודעות מצבית חיובית במהלך טיסה.